ב-5/2/25 בשעה 19:00 אנחה סדנה בת שעתיים על הקשר וחוסר הקשר בין פסיכוזה ואוטיזם. אפשר להרשם אליה כאן:
הנה כמה שאלות שארצה לחקור במסגרת הסדנה הזו, ויחד איתן – המוטיבציה שלי לברר אותן.
באיזה מקרים מאובחנים אוטיסטים-ות כפסיכוטיות-ים שלא בצדק?
נקודת המוצא שממנה אני יוצא, היא שרוב רובו של ציבור המטפלות בישראל לא מכיר את ההוויה האוטיסטית כדבר שלם – כחוויה מתמשכת עם מאפיינים פנימיים משלה – אלא חושב על אוטיזם כפי שנהוג לחשוב עליו, כ”הפרעת תקשורת”. משמעות הדבר שאלמנטים שגרתיים בחיי הנפש של האוטיסטית מתפרשים בשוגג כסימפטומים פסיכוטיים.
אתן דוגמא קצרצרה – לא אמיתית אבל שחלקים ממנה נובעים מהמציאות – לתופעה הזו.
גדי הוא אוטיסט בן 32, הוא גר בבית של הוריו. חייו מרוכזים בחדרו, ובעיקר בכיסא שלו, מול המחשב. הוא חובב אנימה ומשחקי מחשב. בעולם שמחוץ לחדרו אין לו עניין. העולם הזה, כך הוא אומר, קוצני לו: האורות חזקים, הרעשים רמים, האנשים עוצמתיים מדי.
- מה יחשוב איש טיפול שיבוא איתו במגע?
- האם הוא ישייך את הדיבור על הרגישות לפחד בלתי רציונלי מהזולת?
- האם הוא יחשוב על זה במסגרת של “פראנויה”?
באיזה מקרים העולם דוחף את האוטיסט-ית אל מחוזות השגעון?
וכאן אפשר דווקא להתחיל בשאלה, שהיא יחידה, ומשם להתקדם לתיאוריה:
- באיזה אופנים משגע העולם הלא-אוטיסטי את האוטיסטית?
אוטיסטיות נאלצות לחיות בעולם השונה מהם בכמה ממדים – עולם וחברה שאינם מותאמים לצרכיהן. יתרה מכך, פעמים רבות הן נרדפות על השונות שלהן.
חשבו, למשל, על נטע (גם כאן, הסיפור כולו בדוי), בת 23 ובעלת נסיון מר באינטרקציות החברתיות. בזכרונה נטבעה חוויה מוקדמת, מימיה בבית הספר היסודי, של חרם כיתתי עליה. היא מתבודדת, חיה בעולמה. כך היא הולכת ונהיית מכונסת יותר ויותר, ובתוך ראשה היא חיה כבר ביקומים משלה.
אני חושב על אנשים כמו נעה וגדי, שמגיעים לפתחי המערכת הפסיכיאטרית ואז לעתים נבלעים בתוכה. לעתים קרובות, הם בעצמם לא ידעו שיש להם שונות נוירולוגית. אחרי שהולבשו עליהם שפע של תוויות פסיכיאטריות, קשה כבר מאוד להבין מה היה הקושי בבסיס הדברים.
בסדנה הקצרה הזו, הייתי רוצה להתחיל ולפתוח את המחשבה לגבי הקשר (וחוסרו של הקשר) בין אוטיזם ופסיכוזה. לתחושתי, הקשרים מסובכים. שני הצירים ששירטטתי בגסות לעיל נפגשים ומתלפפים זה בזה. מעט מחקר ישנו, אבל הוא לא מגלה דברים גדולים שקורים בשדה ברה”ן (בריאות הנפש) משום שמרבית הסיפור לא מדובר, ואפילו ההכרה הבסיסית בו בקושי קיימת.
הסדנה נועדה ליצור התחלה של שפה לגבי הנושא. מילים ראשונות.
היא תהיה בנויה משני חלקים – החלק הראשון יעסוק בציר הראשון, השני בשני. לכל חלק תוקדש שעה. בתוך כל שעה יוקדש זמן קצר להעלת הנושא על ידיי, ואז לדיון עם המשתתפות.
זו סדנה נסיונית. באופן אישי אני מתרגש לקראתה.
נתראה שם?