ההצעה הבאה מכוונת למטפלים-ות ומטופלות-ים כאחד. היא פרי עבודה טיפולית בת כמעט שנה עם אוטיסטיות (מעתה אשתמש כמעט ורק בלשון נשים על מנת למקסם את נוחות הקריאה) בקליניקה. אין הכרח לאמץ את ההצעה בשלמותה או בצורה מדוייקת – היא נועדה לעורר מחשבה בנוגע לאופן שבו אנחנו ניגשים לטיפול. בחרו את מה שמתאים עבורכן וישמו אותו באופן שמתאים לכן. אתן מוזמנות להציע אותה כמטופלות – למטפלות שלכן או, מהצד השני, להציע אותה כמטפלות – למטופלות שלכן.
מטרתה העיקרית של ההצעה היא פשוטה – להפוך את הטיפול לנעים יותר עבור שני הצדדים: המטפלת והמטופלת. לרוב, אין צורך לחזור עליה פעמים רבות, אלא רק בתחילת הקשר.
- הבהרת מידת הגמישות בנוגע למאפיינים מוחשיים של הפגישה: המטפלת פורסת בפני המטופלת את האפשרויות שיש בנוגע לטמפרטורה, חוזק האור ואיכותו, פתיחותו של החלל (אם אפשר לפתוח חלון או דלת למשל) וכיו”ב. דוגמא: “אני מניחה את השלט למזגן לידך, אנא הרגישי חופשיה לשנות את הטמפרטורה בחדר לפי רצונך.” בנקודה זו אפשר גם לומר אם ומתי ניתן יהיה להעביר את הפגישה למדיומים אחרים – זום, כתיבה וכו’.
- הבהרת תכלית ואופן הטיפול: המטפלת פורסת בפני המטופלת את תכלית הטיפול בקווים כלליים ומוסיפה את ההתנהלות הצפויה שלה במהלך המפגשים הטיפוליים (או במהלך הפגישה הקרובה). דוגמא: “לאורך השעה הקרובה, עד השעה 10:00, נשוחח עליך. אני מעוניינת להכיר אותך, ולהבין איזה מין סוגיות מעסיקות אותך בחייך כרגע. אין לי כוונה לנסות ולשנות אותך, או להפעיל עליך חס ושלום כוח מנטאלי כדי שתדמי למישהו אחר או לנורמה ואידיאל כלשהם. אם את רוצה לשאול אותי שאלות לגבי גישתי לטיפול, את מוזמנת.” בנקודה זו אני בדרך כלל מפרט גם לגבי כמה עקרונות שמנחים את עבודתי הטיפולית.
- הצעה למבנה השיחה: המטפלת מציעה למטופלת אפשרויות שונות לגבי התנהלות השיח ביניהן. ישנן כמה נקודות חשובות במיוחד בקטגוריה הזו. אפרט ואדגים:
- רוחב השיחה וההצרה האפשרית שלה: “אם תרצי, אני אשים לב למקרים שבהם השיחה זולגת לנושאים רבים ורחוקים זה מזה, ואעיר על כך. לחילופין, אוכל לתת לך לומר לי כשאת רוצה שאשאל שאלות שמתמקדות בנושא מסויים או מרחיבות את רדיוס הנושאים יותר.”
- נכונות לשינוי השאלות במידה והן לא מתאימות: “אם אני שואלת שאלה פתוחה מדי, שאלה שאת מרגישה שאין לך מספיק עוגנים כדי לענות עליה או שאת מרגישה חרדה מולה, את יכולה לומר לי ואנסח שאלה צרה יותר. בנוסף, אם את רוצה שאהפוך את השאלה לשאלה שבה יש כמה אפשרויות תשובה לבחור מהן, אוכל לעשות את זה. אם יש לך הצעות נוספות לגבי אופן שאילת השאלות שלי, אשמח לשמוע אותן.”
- אפשרות של הפוגה: “אם תרצי, משום שאת מרגישה מוצפת או מכל סיבה אחרת, בכל רגע שזה יראה לך מתאים, נוכל לעצור ולנוח. נוכל לשהות בשקט למשך 5 דקות או עד שתאמרי לי שאת רוצה לחזור לשיחה.”
- שליטה בקצב: “בכל רגע נתון, אם הקצב של השיחה איטי מדי עבורך, נוכל להגבירו, ואם הוא מהיר מדי נוכל להאט אותו.”
דגש חשוב לגבי כל הסעיפים: הכל צריך להיות פרי הסכמה של שני הצדדים ולא לבוא כאילוץ או כפייה בכסות של דיאלוג. שאפו למצוא משהו שעובד טוב עבור שתיכן.
כפי שכותבת סטף ג’ונס בספרה על טיפול באוטיסטיות, אוטיסטיות רבות נותרו מצולקות מטיפולים נפשיים שעברו. כשאנחנו נפגשים עם אדם אוטיסט לראשונה, הוא מביא איתו פעמים רבות מטען שלילי רב. אלו כמה מהדברים שהמטופלים שלי למדו בטיפולים קודמים:
- שמטפלים מבצעים בהם מניפולציות כדי לגרום להם להרגיש או לחשוב דברים מסויימים.
- שמטפלים לא מאמינים לדיווחים העצמיים שלהם לגבי חוויית החיים המתמשכת שלהם או דברים שקרו בחייהם.
- שמטפלים לא כנים איתם, לא ברורים (בכוונה) ולא ישירים בדיבורם.
המטרה של הפרוטוקול האלסטי שמוצע כאן הוא, בין היתר, לנגוד את התפיסות המוקדמות האלו בצורה אותנטית (כלומר, לא רק להבטיח אלא ממש לקיים). ייתכן שחלק מהדברים יהיו קשים יותר עבור מטפלות נ”טיות ובכל זאת, שווה להתאמץ. קשה מאוד לטפח קשר טיפולי נעים ומפרה כשברקע ישנה התנגשות כל כך עוצמתית בין מטופלת ומטפלת.
בהצלחה!